[ליאור]

שלום,

אתמול בבוקר עברתי ביופסיית בלוטות רוק מינורית בשפה התחתונה. זו הפעם השנייה בה אני עובר את הביופסיה לאחר שבפעם הראשונה לא נדגם מספיק חומר. הרופאה הצהירה שהפעם תדגום הרבה יותר "חומר" על מנת שלא אצטרך לבוא בשלישית.

בניגוד לפעם קודמת, הפעם נותרתי עם חציה הימני של שפתי התחתונה כשהוא רדום לחלוטין. הדבר מקשה עליי בדיבור ומדי פעם אני מגיר על עצמי נוזלים שלא מורגשים לי.
התקשרתי למרפאה והאחות טענה שזה יכול לקרות ושאם זה לא חולף בתוך מס' ימים אז להתקשר שוב.
אגב, אני גם לא חש את הכאב באזור התפר, בניגוד לפעם הראשונה.

שאלתי כדלקמן –
מעבר לכך שעתה ברור לי שזה עלול להשאר כך לשארית חיי (לצערי איש לא דיבר עמי על הסיכון הזה טרם הביופסיה) – האם יש משהו שניתן לעשות בחלון ההזדמנויות הנוכחי, טרם הגדלתו של האזור, כדי לשקם את הפגיעה העצבית הזו?
האם פתיחה של התפרים ותפירתם מחדש יכולה לשנות משהו?

אשמח לכל עצה בנושא.

תודה רבה!
ליאור

[דר רון דבי]

שלום
תחושת רדימות היא עקב פגיעה עצבית כמובן. בד"כ אם מדובר באיזור קטן אז העצבים צומחים וגם המוח מתרגל לחסר, ורוב הסיכויים שבהעיה תשתפר ואף תחלוף.
בברכה
ד"ר רון דבי

[מאת]

תגובות